פיצ

ביום אחד, ביום שבת, ביום שהכל אמור להיות הכי רגוע ומשפחתי, הכל התהפך.באותו יום ארור השתנו החיים של כל מדינת ישראל.השתנו החיים של הילדים, הנערים והתינוקות.הנושא הזה חשוב לי כי לי בתור נערה חשוב לעשות ולתרום כל מה שאני יכולה בשביל האנשים שנלחמים, האנשים ספגו אבדות וכו…ב7.10 מדינת ישראל הבינה שהיא צריכה להיתרם למצב וכל אחד ואחת תרמו ועשו בכל דרך שהם יכולים.גם אם לא בהכרח חוויתי את ה7.10 כמו אנשים שהיו שם, משפחות שהקרובים שלהם היו במסיבה או בעוטף ומשפחות של חיילים, עדיין חשוב לי לעשות כל מה שאני יכולה ויתרום ויעשה טוב על הלב של מישהו אחר.ב7.10 מדינת ישראל הראתה בראש ובראשונה לנו, כעם, מי אנחנו.ואחרי זה גם לעולם,הראנו מי זאת מדינת ישראל, אנחנו עם אחד שעוזר ותורם ברגע שצריך.בני נוער, בתקופה הזאת התגייסו והחלו לעשות המון דברים למען החיילים, המשפחות, הילדים…חשוב לי לצלם את בני הנוער עושים זאת כדי להראות ולעורר רגשות של האכפתיות, הנתינה, האהבה, הביחד, השותפות, עוצמה, ריגוש,אמפתיה, אדיבות ועוד…בפרויקט שלי אני ארצה לצלם את בני הנוער מתנדבים, להראות מה הם עושים, איך הם מתנדבים ותורמים למדינה בצד המלחמה.אצלם בני נוער מכינים מארזים לחיילים, אצלם בני נוער מביאים את האריזות לחיילים שבבסיס, אצלם את הבני נוער עוזרים בחקלאות, אצלם בני נוער אוספים תרומות של בגדים למשפחות מהעוטף, אצלם בני נוער משחקים עם ילדים מהעוטף

שמפונים מבתיהם. אצלם בתאורות מוארות, עור טבעי, שמש, במקומות שמעבירים נחת, שלווה, כיף ואהבה.

"אתה אולי לא תשנה את העולם כשאתה עוזר למישהו, אבל אתה יכול לשנות לו את העולם"